מה מפחיד אנשים לפני כתיבת סיפור חיים ואיך מתגברים על זה?

כמעט כל מי שחושב על כתיבת סיפור חיים שואל את עצמו שאלות שמבוססות על חששות טבעיים:

• "מה אם הסיפור שלי בכלל לא מעניין?"

• "אני כבר לא זוכר הכול, איך אצליח לשחזר?"

• "זה אישי מדי, אולי לא כדאי לחשוף את זה?"

• "ומה אם זה יצא ארוך מדי או קצר מדי?"

אלו שאלות שאני שומעת שוב ושוב. ואני כאן כדי להרגיע: כל סיפור הוא מעניין. אין דבר כזה "חיים לא מעניינים". כל אחד נושא עמו עולם של חוויות, של רגעים קטנים ושל בחירות משמעותיות. לעיתים דווקא "הדברים הקטנים" - הדרך שבה גדלתם, החוויות בבית הספר, העבודה הראשונה - הם אלה שהנכדים רוצים לדעת.

לגבי הזיכרון - זה תהליך. בשיחות ובמפגשים משותפים, אני שואלת שאלות מכוונות, מקשיבה, ויחד אנחנו מצליחים להעלות פרטים שנדמה שנעלמו. פעמים רבות אנשים מופתעים מכמה שהם זוכרים כשהם מקבלים מקום לספר.

ומה עם החשיפה?

כאן נכנסת הבחירה האישית. אתם מחליטים מה ייכנס לסיפור ומה יישאר מחוץ לספר. אפשר לבחור לשתף הכול, ואפשר לבחור להתמקד בזיכרונות מסוימים. זה בידיים שלכם בלבד.

ובקשר לאורך - הסיפור מתעצב יחד איתכם. לפעמים יוצא ספר רחב היקף, ולפעמים ספרון אישי. העיקר הוא שהסיפור יצא לאור ויהיה שלכם.

בסופו של דבר, הפחדים מתפוגגים כשמתחילים. כי מהרגע שיושבים לשיחה, מגלים שזה מסע מרגש, נעים ומשחרר - מתנה אמיתית גם לעצמכם וגם למשפחה.

אל תתנו לחששות לעצור אתכם - בואו נדבר, ותראו כמה קל להפוך את הסיפור האישי שלכם לספר מרגש!